תיקון - 10 בנובמבר 2008 - המבצע של הקאבר המחודש על השיר הוא שלומי סרנגה ולא בועז שרעבי כפי שכתבתי קודם.
תרגמתי את השיר לאנגלית. ניתן למצוא אותו בקישור הזה.
האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד,
ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם.
ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספספת
או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם.
או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפיך, חזך, צווארך וראשך רענן.
ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן.
ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע
וראית את השמש, בראי השלולית הזהוב.
ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב, ומותר ומותר לאהוב.
את תלכי בשדה לבדך, לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם.
וביושר לבב תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים, כאחד האדם.
השיר נכתב במהלך מלחמת העולם השנייה, בתור טענה פואטית של לאה גולדברג בויכוח האומנותי בינה לבין נתן אלתרמן על האם מותר לעסוק בפרטי ובלירי 'בלהט השריפות' ובמיוחד לאור הידיעות על שואת יהודי אירופה. בעייני, לשיר זה יש רלוונטיות גדולה הרבה יותר דווקא מחוץ למשבצת הקטנה והמוגדרת של אותו ויכוח היסטורי. זהו שיר על כמיהה לגאולה אישית אל מול אכזריותו של העולם ואל מול יופיו, נושאים נצחיים (ושנמצאים במרכז עולמה הספרותי של לאה גולדברג).
השיר זכה ללחן נפלא מאת חיים ברקני. הוא הושר על-ידי חוה אלברשטיין (הגרסה המקורית והכי אהובה עליי), אסתר שמיר, עופרה חזה (הגרסה שמצורפת לרשומה זו), ולאחרונה על-ידי שלומי סרנגה (לדעתי באופן לא מוצלח - אני סבור כי הקול הנשי של השיר אינו ניתן לביצוע הולם על-ידי גבר).
No comments:
Post a Comment