א
קר לי מאוד. הגוף לרגלי
כאדרת קרועה. ביד עיפה
אני רושמת
שורה אחרונה של שיר.
כבר במאה השמינית
על שפת הנהר הצהוב
ישב משורר שידע
את מילת הסיום.
ב
מה יהיה בסופנו? השמים
עמדו מלכת.
אלמלא השעון שתקתק
לא ידענו
שכה רחוקים אנו כבר
מן הבוקר.
איזה זרע ישאו הרוחות באביב?
איזה פרח
יצמח על קברנו?
אני אתפלל
שתהיה זאת נורית צהבה.
לפנים
קטפתי אותה בהרים.
מה יהיה בסופנו?
ג
מה יהיה בסופנו?
שני נערים ברחוב
שרים שיר.
בשני חלונות ברחוב
כבר הודלק אור.
שתי אניות בנמל
מפליגות בלילה.
שתי ידי בשתי ידיך
קרות.
מה יהיה בסופנו?
ד
מה יהיה בסופנו? אותות הלילה
יפים אך פשרם סתום. הרוח
מגלגל בשמים את חשוק הכסף.
ירח קדמון! איך שגו כולמו -
האוהבים התמימים וחרטומי מצרים.
עכשיו פסקה את פסוקה הדממה.
ואנחנו
מה יהיה בסופנו?
ה
הכאב
ברור כאור היום.
נעלה מכל ספק,
שלם כאמונה.
השיר הולחן על-ידי אשר ביטנסקי, עובד על-ידי אילן וירצברג והושר על-ידי נורית גלרון.
No comments:
Post a Comment